פליציה בלומנטל

החיים המוזיקליים באי הבריטי תמיד היו יוצאי דופן ביחס למעצמות התרבותיות של אירופה היבשתית. אנגליה הייתה נתונה להשפעות תרבותיות חזקות מאיטליה וצרפת, אך בשל בידודה הגאוגרפי שמרה תמיד על מידה רבה של ייחוד מוזיקלי וסגנוני. בעוד שהאופרה הפכה באמצע המאה ה־17 לז'אנר המוזיקלי הדומיננטי באירופה, באנגליה החלו להלחין ולבצע אופרות רק מראשית המאה ה־18. במקום זאת, התפתח באנגליה ז'אנר דרמטי מקורי – ה־״semi-opera״ – ששילב דיאלוגים מדוברים, מחול, קטעי שירה ויצירות אינסטרומנטליות. דווקא ה״שחרור״ של המלחינים מהצורך להיצמד לטקסט דרמטי מלא, איפשר להם חופש אמנותי ניכר וכתיבה מגוונת, שפנתה גם לקהלים רחבים.

התכנית מציעה פסיפס עשיר של מוזיקה אנגלית מסוף המאה ה־17 ועד המאה ה־18 – תקופה של מעבר מאסתטיקה בארוקית, מורכבת, פוליפונית ולעיתים קשה להאזנה, אל עבר האסתטיקה של ראשית התקופה הקלאסית, על רקע ערכי עידן ההשכלה. במוזיקה ניתן לשמוע את השאיפה החדשה לאיזון, סימטריה ופשטות – ביטוי לרצון ליצור עולם על בסיס רציונלי ועקרונות אוניברסליים.