שירת הנשים מתימן נוסד בשנת 2014. ניהול כללי ואמנותי: יגאל גולסא מזרחי גוּלָסא הוא הרכב היוצא ממרחב המזרח התיכון ומחבר בין העולם הישן והחדש, בין מזרח למערב ונותן פרשנות אותנטית אקוסטית וחדשה למסורת מפוארת ומרתקת. בשנים האחרונות הוזמן ההרכב להופיע בפסטיבלים ובבמות החשובות באירופה ובמזרח הרחוק. וכן ההרכב הופיע בישראל בפסטיבלים פרויקטים ובבמות רבות חשובות, ההרכב הקליט והשתתף בפרויקט של רשת ג' מחווה לשושנה דמארי, שיתף פעולה עם תזמורת סמפונט רעננה ושיתף פעולה עם האמנים: מרגלית צנעני, גילי יאלו,לירז צ'רכי, מור קרבסי, נטע אלקיים ועוד.. האישה היהודייה בתימן מחותנת, לרוב, בצעירותה עם גבר שאינה מכירה, לעתים כאישה שניה או שלישית, ונאלצת להעקר מבית הולדתה למחוז רחוק שם עתידה אינו ידוע ואין לדעת אם תראה את משפחתה שוב. 'שירת הנשים' היא השירה העממית אשר עברה מפה לאוזן במשך מאות שנים ודורות רבים ואפשרה לאשה ליצור לעצמה עולם רוחני בתוך מעמד השוליים בו היא חיה. השירה העניקה לה את האפשרות לבטא את מחאתה ויצריה הכלואים וליוותה אותה בכל יום בחייה. אחת הדרכים שבאמצעותן נתנו הנשים בתימן ביטוי לכוח יצירתן ולערכים התרבותיים שהיו אצורים בהן הייתה השירה. מהיותה שירה לא כתובה, דמתה שירת הנשים ל"קצידה", השירה הערבית הקדומה.זו הייתה יצירה יהודית ערבית אשר הקיפה את כלל הנשים התימניות היא חצתה את המחסומים הדתיים והאתניים. הנשים שרו בעצמן ולעצמן, בעבודתן - בזמן שניקו, טחנו, אפו וכו'. זה היה סוג של תרפיה: הגוף עסק במלאכה והראש עסק בזיקוק הנפש ע"י השירה. כמו כן שרו הנשים בהתכנסויות, בשמחות ובחגים. שלא כמו שירת הגברים שירת הנשים הייתה חופשית יותר ועסקה במגוון נושאים: אהבה, פרידה, געגועים, יחסים וכו' מאגר עצום של שירים היה שגור בפיה של כל אשה בכל נושא ועניין. שיר היה גורר שיר והשירים הושרו בשרשרת וגמישות השירה אפשרה לנשים בעלות ביטוי וחריזה להוסיף בתי שיר משל עצמן . הצלחת השירים החדשים הייתה תלויה במסר הרגשי שהשיר החדש שידר וכן במילים ובחריזה. כמו כן נהגו הנשים, באופן ספונטני, לשלב בתי שיר חדשים לשיר ידוע וכך הביעו את דעתן על מאורעות השעה. עיסוק הנשים המשוררות בנושאים עכשוויים התקבל כמובן מאליו ואפשר להן לפתח ערוץ ביטוי דרכו הביעו את דעתן על המתרחש בקהילה ובעולם ולכן ניתן למצוא בשירה ביטוי לתשוקות, לרצונות, לחופש ליצירתיות ועוד. מכיוון ששירת הנשים לא הוקראה, אלא עברה מאחת לשנייה, לא נותר ממנה הרבה ועם עליית יהודי תימן לארץ, השירה הישנה לרוב נשכחה והיא איבדה את חיוניותה.